פסק-דין בתיק תע"א 3491-08

1.         רשת הגנים של אגודת ישראל, שהינה הנתבעת בתביעות אלה (להלן - הרשת), הינה עמותה רשומה המעניקה שירותי חינוך לגיל הרך במגזר החרדי. מזה שנים מצויה הרשת בקשיים כלכליים, ומשנת 2000 החלה הרשת לנקוט בצעדי הבראה שונים כדי לצמצם את גירעונה השוטף, לחזור לאיזון תקציבי, ולכסות את הגרעון אשר נאמד בכ-130,000,000 ש"ח. במסגרת צעדי הבראה אלה נעשה בחודש אפריל 2003 קיצוץ בשכרם של עובדי הרשת ב-10%, וננקטו צעדים נוספים, ובהם קיזוז רוחב בהוצאות הרשת, הקפאת גמולי השתלמות ועוד. חרף כל הצעדים שננקטו לא עלה בידי הרשת לצאת מן המשבר הכלכלי שאליו נקלעה. לאור מצבה של הרשת מונה לה חשב מלווה בחודש 3/06, וביום 26.11.08 נחתם הסכם הבראה בין הרשת לבין משרד החינוך (נספח שמספרו לא ברור לכתב ההגנה). ההסכם הינו ל-3 שנים (סעיף 8 להסכם), נקבע בו כי יבוטלו כל הטבות השכר שהיו לעובדים, ושכרם יועמד על שכר מינימום. עוד נקבע בהסכם כי תנאי לכניסתו לתוקף הינה חתימת קבלת הסכמת העובדים להפחתה בשכר בכתב (סעיף 10). הסכם ההבראה אושר על ידי הנהלת הרשת, ואולם בשל טענת המדינה כי הרשת כשלה במילוי התחייבויותיה, ובעקבות בקשת צד שהגיש ארגון הגננות החרדיות, בוטל ההסכם (סק 000502/09 ארגון הגננות החרדיות ואח' - רשת הגנים של אגודת ישראל ואח', ניתן ביום 22.3.2009). 

ל-29 התובעות שלפנינו שולם שכר בגובה שכר המינימום מחודש ספטמבר 2008, אף כי מדובר בגננות בעלות וותק, ששכרן היה גבוה בהרבה משכר המינימום לפני ההפחתה.  תביעתן של התובעות הינה, איפוא, לשלם להם את שכרן במלואו מחודש ספטמבר 2008 ועד למועד מתן פסק הדין, ולחייב את הרשת בתשלום פיצויי הלנה מלאים עד למועד התשלום בפועל. נוסיף עוד כי התביעות הוגשו מלכתחילה גם נגד מדינת ישראל - משרד החינוך. לבקשתה נמחקה המדינה מתביעות אלה (החלטת כב' השופטת יפה שטיין מיום  10.6.09).

2.         התובעות טוענות כי לא הסכימו להפחתה בשכרן, כי מעסיק אינו רשאי לפגוע בשכרם של עובדיו באופן חד צדדי, וכי טענת הנתבעת כי יש לראות בעובדות שלא הסכימו לתנאי תכנית ההבראה כמי שהתפטרו מעבודתן עקב הרעה בתנאי עבודתן, הינה קונסטרוקציה משפטית צינית ומופרכת, שהמציאה הנתבעת כדי למנוע מעובדות שהתנגדו לתכנית ההבראה להמשיך לעבוד.

3.         מנגד טוענת הרשת כי התובעות חתמו על חוזי העסקה מידי שנה, ובהם צויין כי המשכורת והשכר ייקבעו על פי הנהוג ברשת הגנים בלבד. כמו כן נשלחו הודעות בכתב לתובעות כי תנאי השכר ברשת בשנת הלימודים הבאה יהיו בהתאם לתכנית ההבראה, והודע להן כי קיימת אפשרות לתיאום שימוע, וכי הן רשאיות לסיים את חוזה העסקתן עקב הרעה בתנאי עבודתן. התובעות בחרו להמשיך לעבוד ברשת על אך ההפחתה בשכרן. מוסיפה הרשת כי השאלה העומדת להכרעת בית הדין הינה האם ישלול בית הדין מן המעביד שואף החיים את האפשרות להמשיך ולהתקיים על בסיס כלכלי אמיתי.    

4.         השאלה העומדת לפתחנו הינה, איפוא, בראש ובראשונה האם הסכימו התובעות להפחתה בשכרן. נדגיש אין מדובר בהפחתה של 10% שהוזכרה קודם לכן (סעיף 1), אלא בהפחתה נוספת לגובה שכר המינימום. בשאלה זו שנויה מחלוקת עובדתית בין הצדדים. אם נגיע למסקנה כי התובעות לא הסכימו להפחתה בשכרן, תישאל השאלה האם רשאי המעביד להפחית את שכרם של עובדיו באופן חד צדדי, האם מצוי הדבר במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, כפי שמרמזת הנתבעת, כאשר הוא מצוי בקשיים כלכליים, והאם מתן האפשרות לתובעות להתפטר בדין מפוטרות מתירה למעביד להפחית את שכר עובדיו באופן חד צדדי.

5.         האם הסכימו התובעות להפחתה בשכרן ? 

הנתבעת טוענת כי במהלך חודש 5/08 נשלחו הודעות לכלל עובדי הרשת (נ/1) כי תנאי השכר בשנת הלימודים הבאה יהיו בהתאם לתכנית ההבראה, והן נדרשו להגיע לחתום על הסכם העסקה, ואף הודעה להם האפשרות לתיאום שימוע (סעיף 2.ג לסיכומי הנתבעת). ואולם עיון במסמך נ/1 מגלה כי לא נכתב בו כלל מה שנטען, והוא אינו מתייחס כלל להפחתת שכר. כך נכתב במכתב:

"1.             כידוע לך, רשת גני הילדים מצויה בעיצומה של ישום תוכנית הבראה, המתגבשת בצוותא עם הסתדרות המורים של אגו"י ונציגי משרד החינוך, וזאת נוכח העובדה, כי הינה מצויה בקשיים כלכליים כבדים.

2.               למרבה הצער, חלק מתוכנית ההבראה, כולל צמצום מצבת כח האדם.

3.               לאור האמור, רשת הגנים שוקלת המשך העסקתך.

4.               לשם כך הינך מוזמנת לפגישת שימוע שתתקיים ביום שני כ"א באייר תשס"ה - 26.5.2008 בין השעות 17.30 - 15.00 אחה"צ, במשרדי הרשת, שם תהא לך הזדמנות לטעון את מלוא טענותיך, כן קיימת לך האפשרות להעביר תשובה בכתב לפני מועד השימוע.

5.               אי התיצבותך לועדת השימוע, כמוה כויתור על זכותך להשמיע טענותיך.

6.               נא התייצבותך במועד".

עינינו הרואות המכתב אינו עוסק כלל בהפחתת שכר, אלא בפיטורים. יתר על כן, המכתב אמנם נושא תאריך 19.5.08, אולם בעדויותיהן אמרו התובעות כי המכתב הגיע לידיהן לאחר שכבר חלף מועד השימוע (ע' 5,9, 11, 12, 14, 17, 18, 27). אין כל ממש בטענת הנתבעת כי היה על התובעות לבקש מועד אחר לשימוע. על הנתבעת מוטלת החובה לזמן את עובדותיה לשימוע מבעוד מועד, ולקבל את הסכמתן לשינוי בתנאי עבודתן. הנתבעת אמנם שלחה לתובעות מכתב נוסף (נ/2), שממנו היא מבקשת ללמוד כי ניתנה הסכמת התובעות להפחתה בשכרן, אולם גם מכתב זה אינו מצביע על כך. במכתב זה שבה הרשת ומציינת כי היא מצויה בקשיים כלכליים, כי נעשים מאמצים להבריא את הרשת, כי תנאי השכר ברשת יוכתבו על ידי תכנית ההבראה שתתגבש, וכי:

 "לאור האמור, ובהתאם למתווה תכנית ההבראה שהוצג לרשת, גובשו תנאי העבודה לשנה"ל תשס"ט לעובדות המבקשות להתקשר עם הרשת לשנה נוספת".

במסמך זה רב הנסתר על הנגלה. מחד גיסא נכתב בו כי  "ככל שתיחתם תכנית ההבראה הרי שתנאי השכר יהיו על פיה", ומאידך גיסא מתבקשות התובעות להתייצב ולחתום על חוזה העסקה לשנה נוספת. כיצד יחתמו התובעות על חוזה העסקה שתנאיו אינן ברורים, במיוחד כאשר מדובר במרכיב החשוב ביותר בחוזה העבודה - גובה השכר. מכתב זה אינו מלמד, אם כן, כלל ועיקר כי התובעות הסכימו להפחתה בשכרן, גם אם התייצבו לחתום על הסכם העסקה. כפי שיובהר לעיל, מתן "זכות בחירה" לעובד לבחור בין הפסקת עבודה לבין שינוי חד צדדי בתנאי עבודתו, במיוחד כאשר הדבר נוגע להפחתה משמעותית בשכר, אינה בגדר הסכמה, ואינה מציבה בפני העובד אפשרות בחירה אמיתית, במיוחד כאשר מדובר בתובעות בענייננו.

זאת ועוד. סעיף 10 להסכם ההבראה שנחתם בין הרשת לבין משרד החינוך (נספח לכתב ההגנה), ובו בוטלו תוספות השכר ושכרם של העובדים הורד לשכר המינימום, קובע כי:

"1. תנאי מוקדם לכניסתו לתוקף של הסכם זה הינה קבלת הסכמת העובדים לשינוי בתנאי העסקתם, הרשת מתחייבת להעביר מכתב חתום של כל אחד מעובדיה, לרבות עובדים חדשים וותיקים, עובדי מנהלה ובכללם רכזים, הנותנים הסכמתם לשינוי תנאי העסקתם כפי שמפורט בהסכם זה, המצ"ב נספח ד'..." (ההדגשות הוספו ד.פ.)

משמע, שגם על פי תנאי הסכם ההבראה, שהנתבעת מפנה אליו במכתביה, ואשר כאמור בוטל, היה על הרשת לקבל את הסכמת העובדים להפחתה בשכרם, ובכך הותנתה כניסתו של ההסכם לתוקף. על כן לא ברור מכוח מה בחרה הרשת להפחית את שכרן של התובעות לגובה שכר המינימום, כאשר לא מילאה אחר תנאי יסודי ביותר בהסכם.